קניות במאה העשרים ואחת- מחלה או תופעה בלתי נשלטת?
מה מושך את האנשים לקניות כל כך מרובות ובלתי נשלטות בתקופתנו? האם זהו המוצר הטוב אותו אנו צריכים או הפרסומאי המוכשר בעליל? כבר כולנו יודעים ולמדנו על בשרנו, כי לפחות מחצית מהמוצרים אותם צרכנו אין להם ולא יהיה להם שימוש החיוני להישרדותנו ואף יתפסו עוד פינה בביתנו, בארון או במחסן ויעלו אבק- העיקר שנדע שהם שם, שחלילה הם לא יחסרו לנו... כי לימדו אותנו שאנו חייבים לצרוך אותם, אנחנו צריכים אותם ובלעדיהם, אולי, אין אנו "שווים". בעידן בו השפה מצטמצמת והופכת לתמונות, לצבעים ולאמצעים חזותיים המושכים את עיננו, מגרים את מוחנו ויוצרים הפרעת קשב של צריכת מוצרים, ענף הפרסום בתאוצה מתמדת, לוכד ברשתו כל אחד מאיתנו, מקטן ועד גדול, גם אם השכלנו להבין זאת.
אותו פרסומאי מוכשר, כמו טובים לפניו בכל ענף המדיה, יודע כי אינו יכול להשפיע ולגרום לנו לצאת בבהלת קניות, מבלי להשתמש בפרסומות, המושכות אליהם את הקונים ובמיוחד את הקונות, שולחות אותם לקניות ביום סגריר/ עצוב/ שמח.. כל זאת בשימוש פשוט של סמלים הנלקחים מתורתו של אדריכל הנפש- זיגמונד פרויד, אבי הפסיכולוגיה של המאה העשרים. כך לדוגמא, תיקשר קניית טבעת לעניין מיני וקניית שמלה חדשה דווקא ביום מסוים בחודש הנשי. אותו בחור שרואה פרסומת, פשוטה לכאורה עם מסר של לקנות טבעת יפה לבחורה יפה, מקבל בעקיפין מסר תת הכרתי, רכישת טבעת שווה לקבלת סקס. אותה בחורה ביום מוצף הורמונים, תיזכר כי מה שיגרום לה להרגיש טוב זה קנייה של שמלה חדשה...
נשאלת השאלה בשנית: קניות- מחלה או תופעה בלתי נשלטת? לכאורה, ניתן לתייג אנשים מסוימים ולומר עליהם שקניות זו המחלה שלהם, אך בבחינת האמור לעיל, ניתן להבין כי המסרים היום יומיים אותם הם מקבלים במודע או שלא במודע בד"כ, שולחים אותם לקניות בשם מילוי החללים הרגשיים הריקים או בשם התאוות. גם אם מדובר במקרה חד פעמי בסיטונאות לשמחתנו, אט אט, יותר ויותר אנשים מבינים כי את המקום הריק, תמלא רק משמעות- אותה לא ניתן לקנות. את עניין השליטה בתופעה, נשאיר לכל אחד מאיתנו, להחליט מתי נהיה אנחנו אלו ששולטים בה ולא היא בנו. כל אחד יכול להיות האדריכל של הקניות שלו.